<h1>הרוקח סימנים רפ"ו—רפ"ט</h1>
<h2>דף ל.</h2>
מעשה שהגעילו יורה מוחמצ' וכששפכו המים מוחמצין ירדו לבאר ואסרו המים לשאב בפסח שחמץ במשהו וכן אם חמץ נפל לבאר אסורים המים. חטה שנמצאת בתרנגולת צלויה או כשמלחו בשר נמצאת חטה או שעורה על הבשר שנתרככה אוסר אותה חתיכה אבל שאר חתיכות שנמלחו ולא נגעו בחטה או שאר תרנגולין שצלו עמה מותרין אבל באותה שנמצאת החיטה אסורה. חטה מבושלת בתרנגולת מבושלת ובשלו תרנגולין עמה ולקחו מן הרוטב שבישלו בה אותה תרנגולת והניחו בקדירה מליאה בשר, ואסרו כל התרנגולין וכל הבשר שבקדרה והקדרה של חרס שברו והיורה שבישלו בה הגעילו דק"ל בפרק כ"ש אמר רבא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור כרב במשהו שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כרבי שמעון שנותן טעם מותר לאחר זמנו בתערובתו. ירושלמי כל שעה לאחר זמנו לא יאכיל חמץ אפי' לכלבים מה אנו קיימין אם לכלבו הוי הנאה אלא כן אנו קיימין אפילו לכלב אחרים זאת אומרת אסור להאכילו לבהמות הפקר. אבל ככרות שמבטל ליה הוא בטל. חטה שנמצאת במצה אפויה ולא נודע אם נתחמצה בה בעודה עיסה או שמא במי' שנילושה החמיצה או שמא נפלה בעיסה ולא נתחמצה מעולם, ואסרו אותה מצה לבדה דדמי להא דאמרינן בפ' בכל מערבין (דף ל"ה) נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר מצאו מת חכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן, אבל מצות אחרות מותרות העמד מצות וה(י)מים על חזקתן ומותר. בפ' כל שעה (דף מ') אין לותתין שעורין בפסח ואם לתת ונתבקעו אסורין. בתוספת' ר' יוסי אומר שרה חטין ושעורין במים והחמיצו אסורות, אבל לגבי עיסה אמרי' תפח' תלטוש בצונן.
